בחודש האחרון, העלנו כאן באתר את פרוייקט "היריבויות הגדולות", שבו התגייסו מיטב כתבינו לכתוב על יריבויות כאלה ואחרות מן הגדולות שבתולדות הליגה, חלקן בין קבוצות, חלקן בין שחקנים, וחלקן בטווח ביניים כזה או אחר. מיאמי והספרס, ווילט צ'מברליין וביל ראסל, הלייקרס והסלטיקס, גולדן סטייט ויוסטון וקליבלנד ושיקגו זו רק רשימה חלקית של היריבויות שכתבנו עליהן, וניתן למצוא את הכתבות בקלות בתגית של הפרוייקט לקריאה חוזרת.

אמנם, ניתן בקלות למצוא עוד יריבויות רבות ומשובחות עליהן קצרה ידינו מלכתוב בינתיים, ביניהן כאלה שהוזכרו בתגובות ולא הספקנו להעלות על הכתב, אך את זה אפשר בקלות לשמור לעתיד, בתקווה שעוד יזדמן לנו לעסוק בזה בעתיד. הסיכום הזה לא מונע ממי שרוצה עוד לכתוב על הנושא, בין אם הוא מאלה שרשמו את עצמם ולא התאפשר להם לכתוב בסופו של דבר, ובין אם לא, אבל בינתיים אנחנו עוברים הלאה.

את היריבויות עליהן הסתכלנו, ולמעשה גם את אלו שלא התייחסנו אליהן, ניתן לחלק ל-3 קטגוריות – (1) יריבות בין שתי קבוצות בהן אין בהכרח דמות מרכזית אחת, (2) יריבות בין שני שחקנים יותר מאשר בין הקבוצות, מה שהופך אותה לרלוונטית גם אם השחקנים עוברים קבוצות, (3) ויריבות בין שחקן ובין קבוצה, כאשר הגורם המרכזי הוא קבוצה אחת מצד אחד, אך בעיקר שחקן מרכזי מהצד השני.

אפשר לראות את הפער גם בכותרות של הכתבות במסגרת הפרוייקט, כאשר 12 מתוך 16 הכתבות שפורסמו כללו 2 קבוצות בכותרת, 3 אחרות כללו קבוצה ושחקן (פעמיים לברון ופעם אחת ג'ורג' מייקן), והייתה גם אחת (כפולה) שכללה שני שחקנים, והתמקדה בעיקר בהם ופחות בקבוצות. את השאלה האם זה משקף משהו מהותי, או שזה רק עניין טכני אנו משאירים לכם לדיון בתגובות אם תרצו בכך.

על כל פנים, אנחנו מודעים לכך שהפגרה רחוקה מסיום, ואנחנו נשתדל לא להשאיר את המעורבים הנהדרים של מנחם לבד במערכה, על אף שאין לנו ספק שהם יעמדו בכבוד במשימה. עם זאת, את ההתייחסות להמשך הקיץ נשמור לפוסט נפרד שיעלה בשבוע הבא.